לרגל סיום החופשה הקצרצרה (32 ימים, אבל מי סופר...) בין השלישים, ולרגל שובנו לשעות העומס של התנועה בניירובי, החלטתי לחלוק כמה מראות מהדרך לגן.
באופן יחסי, אנחנו ברי מזל משום שאני מצליחה להגיע לגן ברוב הבקרים תוך 15-20 דקות וחזרה הביתה תוך כ-30 דקות אלא אם יש משהו יוצא דופן. עוד דבר נחמד הוא שהדרך ברובה יפה. באמת יפה. למרות שזו נסיעה בתוך העיר יש אזורים ירוקים בדרך ופריחה מרובה.
יש כמובן באמפרים, ובורות בכביש, ונהגים שגורמים לי לפקפק באמת במערכת לימודי הנהיגה הקנייתית, אבל באופן כללי, הדרך ואני עברנו תהליך הסתגלות קצר והתחברנו. חביבים עלי במיוחד בקרים בהם אני מגלה שמישהו תיקן בור אימתני בכביש, או לחילופין בוקר אחרי סופ"ש גשום במיוחד שבדרך כלל מגלה בורות חדשים שנפערו בכבישים (כן, למי שלא ידע, בקניה הגשם פוער בורות בכבישים. הלוואי והייתה זו בדיחה...).
אז הנה, קצת תמונות יומיומיות מהדרך:
חלק ניכר מהנהגים שגורמים לי להרמת גבה הם נהגי התחבורה הציבורית - המטאטו (Matatu). אלה מיניבוסים שמהווים חלק ניכר מהתחבורה הציבורית בניירובי וקניה בכלל.
נהגי המטאטו עוברים השתלמות באלתורים. אין כביש שאינם מסוגלים לעבור בו, אין עומס שהם לא יבצעו בו עקיפות מטורפות, ואין רכב שהם לא ינסו לעבור מכל כיוון אפשרי. זה לא מצב דמיוני למצוא את עצמך נוסע בנתיב שלך כשמעבר לסיבוב מגיח מטאטו במהירות מופרזת, כשהוא בכלל נוסע בנתיב שלך וצופר לך שתזוז!
למען האמת אני מאמינה שאין זו הפעם האחרונה שאני מזכירה או מצלמת מטאטו. הם פשוט דומיננטיים ביותר בחיי כל תושבי ניירובי.
מה שיפה זה לראות את כל הסיסמאות והציורים שמעטרים את הרכבים שלהם. חמש דקות בצדו של כביש סואן מספקות אין ספור סיסמאות שרובן בעלות אופי דתי, אם כי בנתיב שלי יש כמה מטאטו שמצאו לנכון לקשט את הרכב במילה GMAIL או מישהו ששומר אמונים ל- MELISSA.
מראה נפוץ מאוד בצדי הדרכים בניירובי הוא משתלות. כל שטח ירוק משמש בית גידול ומחסן שתילים, רק שלדעתי מקבלים את השתילים עם נמלים מובנות...
ולסיום, אחת ממדבקות הרכב המוצלחות שראיתי בניירובי:
באופן יחסי, אנחנו ברי מזל משום שאני מצליחה להגיע לגן ברוב הבקרים תוך 15-20 דקות וחזרה הביתה תוך כ-30 דקות אלא אם יש משהו יוצא דופן. עוד דבר נחמד הוא שהדרך ברובה יפה. באמת יפה. למרות שזו נסיעה בתוך העיר יש אזורים ירוקים בדרך ופריחה מרובה.
יש כמובן באמפרים, ובורות בכביש, ונהגים שגורמים לי לפקפק באמת במערכת לימודי הנהיגה הקנייתית, אבל באופן כללי, הדרך ואני עברנו תהליך הסתגלות קצר והתחברנו. חביבים עלי במיוחד בקרים בהם אני מגלה שמישהו תיקן בור אימתני בכביש, או לחילופין בוקר אחרי סופ"ש גשום במיוחד שבדרך כלל מגלה בורות חדשים שנפערו בכבישים (כן, למי שלא ידע, בקניה הגשם פוער בורות בכבישים. הלוואי והייתה זו בדיחה...).
אז הנה, קצת תמונות יומיומיות מהדרך:
 |
| הבניינים האלה תמיד מזכירים לי את סין ובהחלט יש מצב שסינים בנו אותם. |
נהגי המטאטו עוברים השתלמות באלתורים. אין כביש שאינם מסוגלים לעבור בו, אין עומס שהם לא יבצעו בו עקיפות מטורפות, ואין רכב שהם לא ינסו לעבור מכל כיוון אפשרי. זה לא מצב דמיוני למצוא את עצמך נוסע בנתיב שלך כשמעבר לסיבוב מגיח מטאטו במהירות מופרזת, כשהוא בכלל נוסע בנתיב שלך וצופר לך שתזוז!
למען האמת אני מאמינה שאין זו הפעם האחרונה שאני מזכירה או מצלמת מטאטו. הם פשוט דומיננטיים ביותר בחיי כל תושבי ניירובי.
מה שיפה זה לראות את כל הסיסמאות והציורים שמעטרים את הרכבים שלהם. חמש דקות בצדו של כביש סואן מספקות אין ספור סיסמאות שרובן בעלות אופי דתי, אם כי בנתיב שלי יש כמה מטאטו שמצאו לנכון לקשט את הרכב במילה GMAIL או מישהו ששומר אמונים ל- MELISSA.
מראה נפוץ מאוד בצדי הדרכים בניירובי הוא משתלות. כל שטח ירוק משמש בית גידול ומחסן שתילים, רק שלדעתי מקבלים את השתילים עם נמלים מובנות...
 |
| ה"משתלה" ליד SARIT CENTER |
 |
| אלה שולי המדרכה |
 |
| משתלה נוספת בדרך לגן |
ועוד תופעה - כביש שמופיע במפה כעורק תנועה ראשי אך מתגלה במציאות כדרך שהעירייה החליטה לסגור לתנועת מכוניות באופן די הרמטי הכולל הפיכתה לדרך עפר וחסימה בעמודי בטון...
אפשר לקנות הכל בצדי הדרך. חומרי בנייה נפוצים מאוד...
וכמובן, מסעדות פועלים וקיוסקים:
*** סרטון למשקיעים שהגיעו עד הלום - קטע נסיעה בניירובי - משכונה ירוקה ויקרקרה ישר אל הפחונים שמעבר לראש הגבעה...
ברדיו ברקע לקראת סוף הסרטון קטע מתכנית בוקר קנייתית שעוסקת בבעיה מהותית ואקוטית: מדוע גברים קנייתים לא אוהבים נשים רזות ונמוכות ('קטנות').
משובח ממש צחקתי בקול לבד
השבמחקממש מזכיר את ניגריה. עדיין לא נתפס שזאת שגרת היום יום שלך... כמה חוויות!
השבמחק