יום רביעי, 1 בנובמבר 2017

סמבורו - חוויה של פעם בחיים (ואולי טוב שכך)

* הבהרה - לפוסט יש שני חלקים: תמונות ספארי (מדהימות כמובן שצילמתי בביקורנו), 
וגם תמונות קצת שונות שצולמו באותו ביקור לאחר שהנהר הוכיח לנו מי הבוס בסמבורו...
קריאה נעימה!

בהחלט הטבע איתגר את עצמו...
יום אחד החלטתי שצריך לבקר בשמורת סמבורו. זה היה אחרי שראיתי בפסח תמונות של מכר בפייסבוק והן היו מדהימות. תמונות שגורמות לך להתקשר ישר ולארגן ביקור.

מאחר ויש גם חיים ושגרה שמפריעים לי בתכנון הטיולים והחופשות, נאלצתי להמתין חצי שנה (זה כמו נצח לפעמים) ליישום התכנית, אבל החשוב ביותר הוא שזה קרה, וסוף סוף ביקרנו בסמבורו לחוויה של פעם בחיים!

אבהיר כבר עכשיו – החוויה שלנו לא כללה תמונות של נמרים. גם לא של צ'יטות, או קרנפים וזברות מלחכים עשב בצוותא. למעשה, באופן יחסי, ראינו מעט חיות מאשר בביקורים אחרים בפארקים אחרים. אבל אני מטילה את האחריות על כך על איתני הטבע, וכמובן אפרט.
שמורת סמבורו ממוקמת צפונית לניירובי. בעצם, סמבורו ובאפלו ספרינגס הן שתי שמורות שרק הנהר החום (או "נהר הבוץ") (Ewaso Ng'iro) מפריד ביניהן. כרטיס הכניסה דווקא מאוחד. שטח השמורה כ-165 קמ"ר והיא נמצאת במרחק של כמה שעות נסיעה מהבית.
הנהר החום מתחיל ברכס האברדר, הנמצא כ-50 קילומטרים מערבית להר קניה ומהווה מקור מים חשוב במיוחד באזור.
בהחלט תואם לשמו - נהר חום

יאללה, חיות!!
זברת גרווי (מין שנחשב לנדיר בעולם)

 

גרנוק - הצבי הג`ירפי
פניניית החושן (vulturine guineafowl)
צבאים (gazella)

דיק - דיק (מין האנטילופה הקטן ביותר)
 

 

Yellow-necked Spurfowl
Red-billed Hornbill

Vulture
 

 

"שוב קבוצת נודניקים שמחפשים אריות... אני אתחבא מתחת לשיח שלא יראות אותי"


 

White-browed Sparrow-Weaver

הגירף המרושת שהוא הצבעוני ביותר בין שלושת תת המינים החיים בקניה
White-headed Buffalo Weaver 

Ardeotis kori
Lilac-breasted Roller

 

קובוס המים (waterbuck)
חזיר יבלות

ואז הגיע תורה של אמא טבע לשאת את דברה.
נהר הבוץ ניזון ממשקעים באזור האברדר, צפונית לסמבורו. 
באברדר, מסתבר, ירדו הרבה גשמים. ה ר ב ה.
וכך נראה חדרנו במלון לאחר ביקור של נהר הבוץ בבוקר יומנו השני בסמבורו.

 

אנחנו מדברים על נהר שעלה על גדותיו והציף תוך דקות את שטח המלון רק רבע שעה לאחר שיצאנו ממנו לסיור בוקר בשמורה.

אנחנו מדברים על עובדי המלון שנותרו על גגות המבנים למשך כמה שעות עד שירד מפלס המים ובאו לחלצם.

אנחנו מדברים על האיש ושותפו לחילוץ שחיכו ליד המים לירידת המפלס ואז נכנסו למים עד לגובה המותניים כדי לחזור לחדרים ולהוציא את הציוד שלנו שנותר שם.

אנחנו מדברים על נזקים אדירים למקום ולרכוש.

אנחנו מדברים על מלון נוסף שחלקו בכלל נסחף עם הנהר ליעד לא ידוע.

אנחנו מדברים על כמויות מים אדירות שחסמו את דרכנו בחזרה לאזור המלון.

אנחנו מדברים על חוויה מסוג אחר לגמרי. מלחיצה קצת. מעיקה קצת. אבל לגמרי חוויה שעברנו בשלום!


הנה תמונות של נהר הבוץ בשיאו:


צולם דקות ספורות לפני שיצאנו לסיור הבוקר מן המלון

על הגשר הזה עברנו בתחילת היום - בשלב זה כבר היה מסוכן לעבור










מקורות:

יום ראשון, 9 ביולי 2017

מזוג אריות לגדוד נהגי הפרדות...



המליצו לנו ממש מזמן ללכת למוזיאון הרכבות. וחשבתי לעצמי: "נו טוב, רכבת..." אבל יום אחר לקחנו את עצמנו, הבאנו חברינו והגענו לשם. נחבא במרכז העיר, בין בתי מלאכה וכנסיות - שם נמצא מוזיאון הרכבות. וגם אני ממליצה ללכת אליו, כי הוא ממש מעניין וחווייתי!

יש אולם ובו הרבה מוצגים מתקופות שונות של היסטוריית הרכבות בקניה ובאפריקה. חלקי רכבות וקטרים, תמונות וכרזות ישנות, וסיפורים מעניינים על קווי רכבות ועל ניירובי כשהייתה קטנטנה. בחצר יש קרונות וקטרים מרכבות שונות ששניתן להיכנס אליהם ולדמיין שיוצאים למסע ארוך...


כמובן ששום דבר בקניה לא רציני בלי אריה, ולפיכך ניתן לראות בתצוגה את תמונת האריה שטרף נוסע באחד מקרונות הרכבת (הם היו שלושה בקרון השינה - אחד נעל עצמו בשירותים, והשני התעלף כשעבר מעליו האריה עם הנוסע השלישי במלתעותיו). 


בכלל, ההיסטוריה של קו הרכבת שנקרא בידי הבריטים שיזמו את בנייתו The Uganda Railway, רצופה סיפורים על זוג אריות שתקף את העובדים על המסילה שוב ושוב באזור צאבו.
בניית המסילה החלה בשנת 1896 ושנתיים לאחר מכן הגיעה המסילה לאזור צאבו. הקולונל ג'ון הנרי פטרסון נשלח ע"י הבריטים לפקח על הבניה בפברואר אותה שנה. בתחילה, לא האמין פטרסון לסיפורים שהחלו להופיע על אריות שתוקפים את העובדים, אולם עד מהרה החלו למצוא שרידים של העובדים שנטרפו ועדויות והממצאים העידו על שני אריות לפחות שתקפו את העובדים במחנות הלינה שלהם כל כמה לילות. גם גדרות שבנות העובדים מסביב למחנות מענפי עצים, ואש בוערת לא הועילו. פטרסון החל לבלות לילות על אחד העצים, חמוש ברובה, על מנת לנסות ולהרוג את הטורפים. מאוחר יותר אפילו בנה מלכודת בקרון רכבת שהציב במחנה והוא עצמו חיכה בקרון כפיתיון אולם ללא הועיל. באחת הפעמים טרפו שני האריות עובד במרחק 30 יארד בלבד מן המחנה. לאחר מכן חלפו כמה חודשים במהלכם מדי כמה שבועות שבו האריות ותקפו, כשהם הורגים כמה עובדים. בתחילת דצמבר 1898 הגיע כוח של כ-20 שוטרים לנסות לצוד את האריות אולם לשווא. הם עזבו כשהם משאירים לפטרסון רובה ציד בעל עוצמה חזקה. ב-9 בדצמבר הצליח פטרסון לפצוע את אחד האריות כשהיה עסוק בציד של חמור, ומאוחר יותר, כשניסה האריה לתקוף את פטרסון עצמו, הוא הצליח להרוג את האריה בעזרת הרובה. ב-29 בדצמבר הצליח פטרסון להרוג גם את האריה השני לאחר שפצע אותו פעמיים וכשתקפו האריה, ירה בו למוות. 

פטרסון והאריות
 פטרסון שמר את הגולגלות של האריות ועורם הפך לשטיחים בביתו. בשנת 1924 מכר את שרידי האריות למוזאון בשיקאגו שם הועמדו לתצוגה בשנת 1928 וניתן עדיין לראותם כיום. 
פוחלצי האריות במוזיאון בשיקאגו
בניית המסילה הסתיימה והגיעה לאוגנדה וכך צירפה את מזרח אפריקה לעולם המודרני, פתחה אותה להתיישבות אירופית, קולוניאליזם ולבסוף עצמאות.
בדיקה העלתה שמדובר באריות ללא רעמה (כמו רוב האריות מאזור צאבו) שהיו כנראה אחים. פטרסון כתב ספר על המאורעות שפורסם בשנת 1907 בשם The Man-Eaters of Tsavo . ספר זה עובד לסרט בשנת 1996 ושמו The Ghost and the Darkness .
במשך שנים היו ויכוחים בנוגע למספר האנשים שטרפו האריות במשך תשעת החודשים של 1898 שנעו בין 28 אנשים לפי רישומי חברת הרכבת, או 135 לפי דיווחיו של פטרסון. בשנת 2009 בוצע ניתוח כימי של שרידי עור ושיער מהפוחלצים והצליחו לגלות את מקורות החלבונים בתזונת האריות בחודשים שלפני מותם. כן, מסתבר שגם בעוד שנים יוכלו לדעת מה זללנו לארוחת הבוקר. מטריד, לא? בכל מקרה, החוקרים הסיקו כי אחד האריות אכל כ-11 בני אדם והשני כ-24.
מחקר נוסף עסק בשאלה: מדוע צדו האריות בני אדם ולא חיות?
ובכן, לאחרונה התבססה הדעה כי האריות סבלו מבעיות שיניים וייתכן שצדו בני אדם כדי לאכול את הבשר הרך. נחמד לדעת שאנחנו רכים ונעימים לחיך...

ג'ון הנרי פטרסון.  מקור: אתר "מעריב"

פרט לאריות, גם פטרסון עצמו מעורר ענין במיוחד לנו כישראלים - מסתבר שלאיש נגיעה לא קטנה להיסטוריה שלנו.
כשפגש פטרסון באריות הוא היה בסוף שנות ה-20 שלו. הוא לחם גם במלחמת הבורים ולאחר מלחמת העולם ה-I עבר לגור בארה"ב. אבל לא הכל היה ורוד. בשלב מסוים הוא מונה למפקח הספארי הראשון במזרח אפריקה. בעת ספארי, מת אחד המטיילים ושמועות נפוצו על רומן בין פטרסון לאשת המטייל שאולי דחף את פטרסון לתכנן את מותו של הבעל. בסופו של דבר זיכה אותו בית הלורדים הבריטי מן ההאשמות אולם הדבר הוביל לפרישתו של פטרסון מהצבא הבריטי ב-1911 בגיל 44 לאחר שפרסם ספר נוסף על הרפתקאותיו באפריקה. עם פרוץ מלחמת העולם חיפש פטרסון דרך לתרום למאמץ המלחמתי.
מה שלא היה ידוע לרבים הוא שפטרסון אהב לקרוא את התנ"ך, בעיקר את הברית הישנה, והעריץ גיבורי מקרא כמו משה רבנו, יהושוע בן-נון, דבורה הנביאה והמכבים. הוא העריץ את יכולת ההישרדות של העם היהודי מאז ימי התנ"ך אבל עד מלחמת העולם ה-I לא הכיר יהודים.
בתחילת המלחמה הגיע פטרסון לקהיר לחפש דרך להשתלב במאמץ המלחמתי הבריטי. באותו זמן שהו בקהיר יוסף טרומפלדור וולדימיר ז'בוטינסקי שרצו לשכנע את הבריטים להקים גדודים יהודים כדי ללחום לשחרור ארץ ישראל מידי התורכים העות'מאנים שעמדו לצד הגרמנים. באותה עת היו במצרים מחנות פליטים שהקימו הבריטים לאכלס את כל היהודים שגורשו ע"י העות'מאנים מארץ ישראל. למרבית הפליאה נעתרו הבריטים בשני תנאים: הראשון היה שלמרות אימונים כחיל רגלים, הגדודים יהיו גדודי אספקה, והשני היה שמאחר והבריטים עדיין לא הגדירו את הלחימה בפלשתינה כמטרה רשמית, הלוחמה נגד התורכים תתבצע במקומות בהם לחמו בהם הבריטים (הדרדנלים). הבריטים נזקקו לגדודי פרדות שיביאו אספקה מן החזית לעורף. ז'בוטינסקי סבר שההצעה משפילה וסרב, אולם טרומפלדור, המבוגר מהשניים, הבין שכל החיילים ילחמו בחזית ונעתר.
מפקד הכוחות הבריטים ביקש מפטרסון לאמן את הגדודים החדשים בלי לדעת שזה האמין שבכל לוחם יהודי נחבאת רוחם של המכבים ואף שאף להוכיח זאת לעולם. לנוכח זיכרון היחס מן העות'מאנים, התגייסו מאות לגדודים היהודים, והצטיינו באימונים. פטרסון התעקש שיהיה להם רב וכן אוכל כשר, וכן נכנסה לשגרה שירת התקווה. פטרסון מינה את טרומפלדור לסגנו והם נותרו חברים עד למותו של טרומפלדור.
הלוחמה בחופי גליפולי הייתה קשה, וגדוד נהגי הפרדות לחם בעוז. הם סיפקו יום יום, תחת אש כבדה, תחמושת, תרופות, מזון ומים ללוחמים בחזית. פעמים רבות סייעו בלחימה תוך כדי כך. לאחר אבדות שספג הגדוד, אימנו פטרסון וטרומפלדור גל נוסף של לוחמים יהודים ויצאו איתם לחזית. מאוחר יותר נסוגו הבריטים מגליפולי.
גדוד נהגי הפרדות.   מקור: אתר יד בן צבי

מאוחר יותר, חבר פטרסון לז'בוטינסקי וחיים וייצמן בלונדון והם פעלו להקמת לגיון יהודי של 50,000 לוחמים בצבא הבריטי. מעמדו של פטרסון כסוג של סלבריטי איפשר לו להפעיל לחץ רב והקמת הליגיון יצאה לדרך.
שוב הנהיג פטרסון את הכשרת החיילים וז'בוטינסקי לצדו. שוב רב, אוכל כשר ושירת התקווה. הכוח הגיע למצרים ולחם עם הכוחות הבריטים תחת פיקודו של הגנרל אלנבי לדחוק את התורכים מחוץ לעזה וירושלים. אבל רבים בצמרת הפיקוד הבריטית לא אהבו את הרעיון ואף היו אנטישמים. הדבר בא לידי ביטוי בשליחת הכוח לעמק הירדן בשיא החום ותחת סיכון המלריה, אספקת אוהלים וציוד לא מספקים, טיפול רפואי לקוי ועוד. כמה פעמים איים פטרסון לעזוב והמפקדים הבריטים נכנעו לדרישותיו מחשש שישוב ללונדון ויפנה לתקשורת. רוח הדברים הביאה לפוגרום בירושלים ב-1920 שבעקבותיו נשפט ז'בוטינסקי למאסר של 15 שנים בכלא עכו לאחר שהגן על יהודים בירושלים בניגוד לפקודות הבריטיות. הוא ריצה שנת מאסר אחת עד שהלחץ שהפעיל פטרסון הביא לשחרורו וגירושו מארץ ישראל.
בין חייליו של פטרסון היו כמה צעירים אלמונים: גרשון אגרון, יצחק בן צבי, יעקב דורי, לוי אשכול, אליהו גולומב, נחום גוטמן, דוב הוז, דוב יוסף, ובחור בשם דוד גרואן ששינה את שמו מאוחר יותר לדוד בן גוריון.
את שנותיו האחרונות בילה פטרסון בארה"ב בפעילות למען התנועה הציונית. הוא התיידד עם בן-ציון נתניהו ויחד פעלו ליישום הצהרת בלפור וייסוד המדינה היהודית. יהונתן נתניהו נקרא על שמו של ג'ון פטרסון ונהרג לא רחוק מקו הרכבת שעליו הגן ועבד פטרסון.
בין בקשותיו האחרונות של פטרסון הייתה הבקשה להיקבר לצד חללי הלגיון היהודי בישראל. בדצמבר 2014 הובאו עצמותיו ארצה ע"י נכדו, ונקברו בנוכחות רוה"מ נתניהו במושב אביחיל שהוקם ע"י יוצאי הגדודים העבריים ב-1932. 

טקס קבורת אפרו של פטרסון באביחיל.   מקור: אתר "הארץ"

מקורות: