היום יש לך יומולדת.
ובעצם אין.
היום היינו אמורים לחגוג לך 84 שנים וכמו תמיד, היית בטח אומר לנו
"בן 83 אני כבר לא אמות".
במקום להתקשר ולשיר לך "היום יום הולדת", אני חושבת כל היום
על החיוך שלך. ועל העיניים. והזקן.
ואז אני עוברת לחשוב על הלב.
הלב הכל כך רחב שלך שהכיל כל כך הרבה! הלב הגדול שלך שהעניק לנו במשך כל
כך הרבה שנים.
הלב החולה הזה שהתחיל את כל הסיפור באותו לילה לפני שנים כשהפתעת את
כולנו וחזרת לחיים אחרי שהביאו אותנו להיפרד ממך. הלב החולה הזה שהתרופות שהצילו אותו, הכריעו אותך בסוף.
איך אני אסביר לה איזה סבא היה לה? ואיך היא אי פעם תצליח להבין מה
היא מפסידה?
הרי על כולם אומרים דברים כאלה.
ובכל זאת, איך להסביר שהיה לה סבא שטרף את החיים, ורק רצה עוד ועוד!
ילדים תמיד אומרים שאבא שלהם הוא "הכי". אתה לא היית הכי
גבוה. ולא הכי חזק. ולא הכי מפורסם. אבל היית "הכי" הכל בשבילי. לימדת
אותי כל כך הרבה, ועכשיו הכל צף ועולה. ודווקא עכשיו, כשהיא אומרת משהו חמוד,
ועולה לי חיוך, דווקא עכשיו אתה חסר לי.
כל החיים רצית שאקשיב למוסיקה הקלאסית שאהבת. לקחת אותי לקונצרטים
והעברת אלי את האוזניות שאקשיב. אז אני מקשיבה, אבא. יש לי עותק מספריית המוסיקה
שלך ואני מקשיבה. לפעמים חולמת בהקיץ. לפעמים סתם שוקעת במחשבות. אבל אני שומרת
אותך אתי.
היום יש לך יומולדת.
ובעצם אין.
ובעצם – היום אני חוגגת את האדם המופלא שהיית ועודך.
 |
| 1932-2016 |
