יום ראשון, 11 באוגוסט 2019

חג חירות


את חג הפסח השנה ציינתי 3 פעמים. 

הפעם הראשונה הייתה בליל סדר קהילתי שערכנו בבית הקהילה היהודית. ערב הומה אדם, מבוגרים וילדים, חגיגי ושמח. ערב מהנה ביותר!
הפעם השנייה הייתה עם קבוצת חברים, רובם אמריקאים, והיא הייתה חוויה חדשה, מיוחדת ומהנה מאוד עבורי. ארוחת סדר עם הגדות מקסימות שמסבירות את מהלך הסדר, אוכל מדהים שכולנו הבאנו, ושירים באנגלית שכל הנוכחים, פרט לישראלית, הכירו היטב.

והייתה פעם נוספת. והפעם הזאת השפיעה עלי חזק יותר מכולן. 

זה התחיל מהודעת מייל שנחתה אצלי במחשב חודש לפני פסח: אדם בשם ריצ'ארד מבקש עזרה לארגן סדר פסח במעון לנערות בפאתי ניירובי. מפה לשם, מצאתי את עצמי נוסעת בכביש עפר, גדרות אבן משני הצדדים, וה-
GPS מתעקשת שעכשיו פונים ימינה. טוב. סיוע טלפוני ואני בכביש מקביל, ומוצאת את השער שתואר לי. שום דבר לא הכין אותי לחוויה שציפתה לי שם.

אבל ההתחלה הייתה בשנת 2006. בחורה בשם טליה אגלר, יהודייה אמריקאית, עבדה בארגון בשם CDTD  (Centrefor Domestic Training and Development). היא הגיעה לקניה כסטודנטית ועסקה בהעצמה ושיפור חייהן של עובדות משק בית בקניה שנוצלו והותקפו. מנהלת המעון היא אדית מורוגו. עוד לפני הקמת המרכז בשנת 2001, יצרה אדית קשר קרוב עם עובדי משק הבית שלה והייתה קשובה למצוקותיהם. מאוחר יותר פתחה את ביתה כמרכז הכשרה וסנגוריה עבורם. בשנת 2003 היא רשמה את המרכז רשמית כארגון לא ממשלתי ומאז, אימצה תוכניות רבות במטרה לסייע בצורה הטובה ביותר לחלשים. בעוד שתוכנית עובדי משק הבית נותרה המוקד, המרכז מכיל כעת תוכנית אוריינות, תוכנית המשך, תוכנית הצלה ושיקום ותוכנית שיקום פליטים. בסך הכל, גודל הארגון הוכפל פי 600 מאז לידתו בשנת 2001 והוא השפיע על חייהם של יותר מ -10,000 אנשים (תרגום מן האתר). העבודה במקום השפיעה על טליה מאוד והוריה, ריצ'ארד ומינדי, אף באו לבקרה שם. בחזרה בארה"ב, בינואר 2012 בהיותה בת 27, נהרגה טליה לאחר שנפגעה בתאונת דרכים. 

טליה בזמן עבודתה בקניה
אובדן של בן משפחה קרוב, של ילדך, הוא דבר נורא. התאוששות היא לא דבר מובן מאליו. אבל המשפחה של טלי בחרה להתאושש. המשפחה של טלי בחרה לאפשר את תרומת אבריה של טליה להצלת חיי אחרים. ובחירתם להנציח אל טליה היא שהביאה אותי לאותו מעון.
המעון לנערותע"ש טליה אגלר נוסד בינואר 2012 ע"י ה-CDTD בסיוע קרנות נוספות כדי להציל, לשקם ולשלב בחזרה בחברה נערות שעברו התעללות וסחר. הקשר עם טליה שנמשך גם לאחר שובה לארה"ב הביא אותם לקרוא את המעון שנפתח שבועיים קודם לכן על שמה. החוסות במעון עוברות תקופה של שיקום ואז משתלבות במערך ההכשרה המקצועית של ארגון האם ובמידת האפשר, משולבות בעבודות תוך התחשבות בשיקולים האישיים של כל אחת וההיסטוריה הפרטית שלה. במידת האפשר יאוחדו הבנות עם משפחתן. כל הבנות במעון לומדות בבתי ספר למעט כאלה שיש להן תינוקות או סיבות אחרות שמונעות מהן יציאה יומיומית מן המעון. בסופי שבוע ובחופשות של בתי הספר מתמלא המעון בבנות ומעניק להם בית חם ותומך. 
כדרך להנצחתה של טליה ופועלה, מסייעים ריצ'ארד ומינדי כמיטב יכולתם לפעילות המעון. הם מגייסים תרומות ובאים לבקר אחת לתקופה – כמו גם בפסח האחרון. 
ריצ'ארד מלמד את הבנות על חג החירות
באותו יום שהו בנות רבות במעון. בנוסף לדיירות המעון ה'רגילות', חסו בו גם בנות ממדינה אחרת שהובאו למקלט ע"י המשטרה כדי להגן עליהם ולטפל בהן עד שניתן יהיה לשלוח אותן הביתה. ריצ'ארד ניהל סדר פסח. זה לא היה חג המצות. זה לא היה חד הפסח. זה היה, מעל לכל דבר אחר – חג החירות!  אינני יודעת אם הבנות הבינו לגמרי את ההסברים על מצות, קידוש, אפיקומן. אבל אין לי ספק שהמילה "חופש" נגעה בהן. היא העבירה צמרמורת בכולנו.


יחד עם החברות שהיו אתי באותו יום במעון, היה לנו ברור שזו לא הפעם האחרונה שלנו שם. כבר התחלנו במאמצים לסייע למעון בצרכים שלהם – מגדול ועד קטן – וחלק מן המאמצים כבר נושאים פרי בימים אלה וממלאים אותנו באושר!


ישנן דרכים רבות למעוניינים לסייע למעון:
  • ניתן גם לתרום תרומה ספציפית כדי לשלם שכר לימוד לבית הספר עבור נערה אחת או יותר. נכון ליום כתיבת הפוסט, נותר עדיין לשלם את השליש האחרון של הלימודים לבתי הספר השונים. ניתן לפנות ל- info@cdtd.org כדי לתת חסות.
בנוסף,