החיים מתחת לכילה / סמיילי בסוואנה: טעם של מחלבה קטנה

גבינה.
אני אוהבת גבינה. במיוחד קוטג'!
אבל אני גרה בקניה. וקניה, איך לאמר, לא ממש קולעת לטעם שלי בגבינות...
נכון שהחיים באנדורה הרחיבו מעט את טווח הגבינות שאני מוכנה לאכול, אבל בכל זאת, מכל השנים מאז שאני לא גרה בישראל, חסר לי המגוון בעיקר בצד של הגבינות הרזות יותר.

בקניה יש הרבה מוצרים מיובאים אבל יש פה ושם גם תוצרת מקומית ואפילו כזו שפותחת את שעריה למבקרים כמו חוות הגבינות של בראון.

חברת בראון הוקמה ע"י דייויד וסוזן שהגיעו לקניה מאנגליה וחיו פה בשנות ה-70 של המאה הקודמת. באותה תקופה היו בקניה רק שני סוגי גבינה והממשלה אסרה על יבוא גבינות. הם חיו בחווה עם שתי פרות ובלי שום אמצעי בקרה לטמפרטורה אך בכל זאת הניסיון הראשון להכנת גבינת ברי היה מוצלח ביותר, כנראה תודות למזג האויר במקום.

בהתחלה מכרה סוזן את הגבינות לשכנים, ולקראת שנת 1980 פשטה השמועה על החווה בה מכינים גבינות וסוזן קיבלה בקשות להכנת גבינות נוספות ולא רק ברי. כיום מכינים בבראון כ-30 סוגי גבינות, כשלפחות 10 מהם נוספו בשנה האחרונה! מחלב של 2 פרות בתחילת הדרך, מקבלת כיום החווה חלב מ-5000 חקלאים (כ-12 אלף ליטרים ביום).

בבראון משתמשים עד היום בכדי חלב לאיסוף החלב (כדים של 50 ליטר). זוהי שיטה מיושנת יחסית אך היא מאפשרת לבראון לבדוק כל כד חלב ולדעת מה מקורו וכך תורמת לתהליך הבקרה של החלב.

לפני כ-7 שנים סוזן ודייויד רצו למכור את החווה ודליה (Delia), אחת מבנותיהם קנתה אותה מהם והיא מנהלת את החווה כיום. בין השאר, היא הוסיפה קו ייצור של גלידות שנושא את שמה.