ספר. זה כל הסיפור.

חברי הקרובים יודעים שאחד הדברים האהובים עלי ביותר הוא חנויות ספרים.
זה התחיל כמובן עם הקשר המשפחתי שלי לעולם הדפוס והכריכה והמשיך בחיבה עזה לחנויות ספרים מיוחדות, ואחת כזאת יש באחד הקניונים בניירובי.
אדייק - יש כמה וכמה חנויות ספרים בעיר, אבל זו משכה את תשומת לבי והיא אפילו לא ישנה. אבל היא בנויה כוכים-כוכים, עם שרפרף פה ושם, ובחלק של ספרי הילדים - סוס נדנדה!
כל כוך מעוצב אחרת - תאווה לעיניים!!
מישהו זוכר את חנות הספרים שהייתה פעם ברחוב דיזינגוף בתל אביב? זו שרובה היה בנוי מתחת לאדמה? אז היא הייתה אחת החביבות עלי!!

------------------------------------------------------------------------------------------------------

ובעודי כותבת על חנויות ספרים, נזכרתי בחנות מקסימה שביקרתי בה בפריז. כל כך מקסימה שהלכתי, חיפשתי ומצאתי את מליון התמונות שצילמתי שם  :)

בבקשה - ניחוח צרפתי...

שבת שלום!

ספרים, ספרים, ספרים

3 קומות עמוסות לעייפה

בין הטיפות

תמיד חשבתי שהיה יכול להיות נחמד לרכב על אופניים או אופנוע עם מטריה.

החדשות של אתמול

ב-16 באוקטובר הלכתי לקניות.
ליד הכניסה לחנות יש דוכן עיתונים והחלטתי לבדוק אילו עיתונים מוכרים שם.

עכשיו אני יודעת:  עיתונים ישנים.

שימו לב לתאריך על העיתונים...

ועוק אחד קטן:

יש אתר אינטרנט שמאפשר הזמנת אוכל ממסעדות בכל רחבי ניירובי.
בנוסף לתפריטים, הוא מציין גם את זמני הגעת המשלוחים הצפויים.
בקיצור, לא נראה לי שנזמין מיץ היום.

יש מצב שה-detox מתבצע בזמן ההמתנה למיץ

צורות

לא מזמן, קבעתי עם חברה בקניון בשם Lavington Green בצד השני של העיר ואפילו הצלחתי להגיע לפני הזמן, מה שאיפשר לי כמה דקות של שוטטות וצילום...

חצי של שליש

סמיילי הולכת פה לגן בריטי.

יש פה המון גנים, לרובם יש שמות שמכילים את המילה 'מונטסורי' גם אם אין להם קשר לשיטה. אבל לגן שלנו יש יתרון בולט אחד: הוא לא רחוק מהבית (ולא קוראים לו מונטסורי).

נכון שהוא נחשב לגן טוב, ושבית הספר שאליו ממשיכים רוב הבוגרים נחשב גם הוא לבית ספר טוב, אבל מבחינתנו, אחד הקריטריונים לבחירת הגן (מעבר, כמובן, לציוד, לצוות, לתכנים) היה שנוכל להגיע אליו בלי פקקים בבוקר ושסמיילי תבלה יותר זמן בכיתה מאשר ברכב, מה שלא תמיד בא בקלות בניירובי.

לומר שהתלהבתי מהגן יהיה מעט מוגזם. יותר נכון יהיה לומר שנבהלתי ממנו. היה מוזר לי לראות תלבושת אחידה על ילדים שרק מלאו להם 3 שנים. היה לי מוזר לראות שמקפידים על משמעת. היה מוזר לראות איך הילדים מסתדרים בטור מול המורה כדי ללכת לשיעורי ספורט או מוסיקה. מה לעשות. הייתי רגילה לגן. מכירים? כזה שהילדים באים אליו בבגדים נוחים, משחקים, אוכלים ונחים.

אה, כן. ומאחר וסמיילי בילתה את השנתיים הראשונות לחייה באנדורה, חוויתי גם גן שיש בו מעט מאוד חופשות באופן כללי, ובפרט לא חופשת קיץ.

תמיד היה לי מוזר העניין הזה של החופשות בגן.

מביאים אותם לגן (לפעמים הוא חדש) ועוברת תקופת הסתגלות שעוברת לפעמים בטוב ולפעמים פחות בטוב, וממש כשהם כבר התרגלו, מתחילים החגים. ואז, לפעמים צריך ממש להסתגל מחדש לגן אחרי כל כך הרבה זמן בבית/בחופש/עם ההורים. אי אפשר להזיז את החופש ולהתחיל את השנה אחרי החגים כשכולם כבר מאסו זה בזה? כשכולם נפוחים מרוב אוכל עד שאין להם זמן להתווכח אם הולכים לגן או לא? כשלכולם באמת נמאס מהבית?

ואמרתי – מצוין! לבריטים אין חגי תשרי!

מתחילים ללמוד ב-8 בספטמבר ודרכנו לעבר השקיעה סלולה!  נתראה מתישהו!

ואז זה היכה בי – Half-Term. לא מספיק שחילקו את השנה ל-3 במקום ל-2 (ושברים מעולם לא היו חביבים עלי בבית הספר), עוד יש חופשה של שבוע באמצע???

חמישה שבועות תמימים היא הלכה לגן. לפעמים ברצון, לפעמים פחות. יש דברים שהיא אוהבת (מוסיקה, בלט) ויש שפחות (מסתבר שלהיכנס לבריכות עם מי קרח זה לא תחביב שלה). אבל היא הסתגלה (לגן. לא למי הקרח). והיא מבינה כל מה שאומרים לה שם וגם מקשקשת באנגלית וזה מקסים!

ואז החופש הזה. 

אל תבינו לא נכון – היא לא ישבה כל השבוע בבית. ממש לא. בילינו יפה מאוד בבריכה (מחוממת, לא לדאוג) ועם חברים, עשינו הפעלות ביער וגם הפעלות בניחוח ישראלי והיא נהנתה מאוד!

אבל אז הגיע יום שני והיה צריך להתחיל שוב מחדש ולהסביר למה הולכים לגן...

להתראות בחופש הבא! 

* כמה תמונות מחופשתנו הפעילה ביותר:

בריכה. מחוממת. תענוג...

 

בדרך לבריכה - פרות ורועה עצבני

דברים שעושים ביער קארורה

זה אוטו, ויש עליו דשא. כן-דשא.