יום שלישי, 3 בנובמבר 2015

חצי של שליש


סמיילי הולכת פה לגן בריטי.
יש פה המון גנים, לרובם יש שמות שמכילים את המילה 'מונטסורי' גם אם אין להם קשר לשיטה. אבל לגן שלנו יש יתרון בולט אחד: הוא לא רחוק מהבית (ולא קוראים לו מונטסורי).
נכון שהוא נחשב לגן טוב, ושבית הספר שאליו ממשיכים רוב הבוגרים נחשב גם הוא לבית ספר טוב, אבל מבחינתנו, אחד הקריטריונים לבחירת הגן (מעבר, כמובן, לציוד, לצוות, לתכנים) היה שנוכל להגיע אליו בלי פקקים בבוקר ושסמיילי תבלה יותר זמן בכיתה מאשר ברכב, מה שלא תמיד בא בקלות בניירובי.

לומר שהתלהבתי מהגן יהיה מעט מוגזם. יותר נכון יהיה לומר שנבהלתי ממנו. היה מוזר לי לראות תלבושת אחידה על ילדים שרק מלאו להם 3 שנים. היה לי מוזר לראות שמקפידים על משמעת. היה מוזר לראות איך הילדים מסתדרים בטור מול המורה כדי ללכת לשיעורי ספורט או מוסיקה. מה לעשות. הייתי רגילה לגן. מכירים? כזה שהילדים באים אליו בבגדים נוחים, משחקים, אוכלים ונחים.

אה, כן. ומאחר וסמיילי בילתה את השנתיים הראשונות לחייה באנדורה, חוויתי גם גן שיש בו מעט מאוד חופשות באופן כללי, ובפרט לא חופשת קיץ.

תמיד היה לי מוזר העניין הזה של החופשות בגן.

מביאים אותם לגן (לפעמים הוא חדש) ועוברת תקופת הסתגלות שעוברת לפעמים בטוב ולפעמים פחות בטוב, וממש כשהם כבר התרגלו, מתחילים החגים. ואז, לפעמים צריך ממש להסתגל מחדש לגן אחרי כל כך הרבה זמן בבית/בחופש/עם ההורים. אי אפשר להזיז את החופש ולהתחיל את השנה אחרי החגים כשכולם כבר מאסו זה בזה? כשכולם נפוחים מרוב אוכל עד שאין להם זמן להתווכח אם הולכים לגן או לא? כשלכולם באמת נמאס מהבית?

ואמרתי – מצוין! לבריטים אין חגי תשרי!
מתחילים ללמוד ב-8 בספטמבר ודרכנו לעבר השקיעה סלולה!  נתראה מתישהו!
ואז זה היכה בי – Half-Term. לא מספיק שחילקו את השנה ל-3 במקום ל-2 (ושברים מעולם לא היו חביבים עלי בבית הספר), עוד יש חופשה של שבוע באמצע???
חמישה שבועות תמימים היא הלכה לגן. לפעמים ברצון, לפעמים פחות. יש דברים שהיא אוהבת (מוסיקה, בלט) ויש שפחות (מסתבר שלהיכנס לבריכות עם מי קרח זה לא תחביב שלה). אבל היא הסתגלה (לגן. לא למי הקרח). והיא מבינה כל מה שאומרים לה שם וגם מקשקשת באנגלית וזה מקסים!

ואז החופש הזה. 
אל תבינו לא נכון – היא לא ישבה כל השבוע בבית. ממש לא. בילינו יפה מאוד בבריכה (מחוממת, לא לדאוג) ועם חברים, עשינו הפעלות ביער וגם הפעלות בניחוח ישראלי והיא נהנתה מאוד!
אבל אז הגיע יום שני והיה צריך להתחיל שוב מחדש ולהסביר למה הולכים לגן...

להתראות בחופש הבא! 


* כמה תמונות מחופשתנו הפעילה ביותר:

בריכה. מחוממת. תענוג...
 
בדרך לבריכה - פרות ורועה עצבני
דברים שעושים ביער קארורה

זה אוטו, ויש עליו דשא. כן-דשא.

יום ראשון, 11 באוקטובר 2015

נהג, עצור להתרעננות!

אז בחניה של הקניון בו אני עושה קניות יש בית קפה-נרגילות. נכון שיש שולחנות ויושבים שם חבר'ה ומנרגלים, אבל תמיד יש גם כמה מכוניות שחונות מול הפתח, ויושביהן מעשנים תוך כדי צפייה בסרט במערכת שברכב, או כמו במוצ"ש אחד - תוך כדי צפייה במשחק כדורגל בטלוויזיה שהוצבה בקרבת מקום.
אח, איפה מרבצי הספות של פעם...


יום שלישי, 6 באוקטובר 2015

דוקטור דין

בסך הכל ביקשנו המלצה לרופא אף-אוזן-גרון.
למה ישר בתוקפנות?
???Haven't the Jewish people suffered enough




מזל שהמוג'אהידין בחופש...

*************************************************************************************************


ועוד בענייני רופאים:
כמה כיף לגלות שגם פה, כמו בארץ, תופסים את המזכירה של רופא הילדים צ'יק צ'ק!



יום שישי, 25 בספטמבר 2015

רגע של קודאק

אז החלטתי לפרסם גם פוסטים קצרצרים, לרוב מבוססי תמונה - "רגע של קודאק" אני קוראת להם. 
טוב, לא אני המצאתי את השם...

והראשון:
לכובע שלי 3 פינות.
או צדדים.
או קיפולים.
או מה שזה לא יהיה...

ככה היא הופיעה מולי בחנות. בלי אזהרה!


אז... קניה!


כן. קניה.

כן, שונה מאוד מאנדורה.

אז האיש עובד שעה נסיעה מניירובי ואנחנו פה כבר מאמצע יוני.

מוזר לי לחשוב ששנה קודם לכן עוד הסתובבתי בהרי הפירנאים וטיילתי בין אגמים ועמקים, ועכשיו אני נמצאת מרחק נסיעה קצרה מפילים, זברות, ג’ירפות ואריות.

המון דברים שונים לגמרי. גם באנדורה גרנו בעיר, אבל ניירובי זו עיר ע נ ק י ת ואי אפשר לעבור את כולה בהליכה. אי אפשר לעבור אפילו חלק קטן ברגל, אלא אם לוקחים סיכון של דריסה כשבהרבה מקומות אין מדרכות ושולי הכביש מפתים מאוד את הנהגים כחלופה לעומסי התנועה.

מה עוד שונה? יש פה יהודים וישראלים. יש פה בית כנסת ובית קהילה. (לא שלא היו באנדורה, אבל בסדר גודל אחר), ובכלל, יש פה גם בית חב”ד ושגרירות שלא צריך לנסוע 7 שעות כדי להגיע אליה!

עוד יש פה אנגלית! נכון, גם סוואהילית אבל יש אנגלית!
אני כבר יודעת שיש דוברי אנגלית באנדורה, אבל בהחלט צריך לדעת איפה למצוא אותם :) .
פה כמעט כולם מדברים אנגלית, כולם מדברים סוואהילית ולכולם יש גם שפה שבטית-מקומית שלהם. לא רק באנדורה מדברים שלוש שפות…


אז ארץ חדשה.
בלוג חדש.
פלטפורמה חדשה.
אותו האיש. אותה סמיילי. אותה משפחה.

חיים חדשים.